Blog

Comic relief (אשרי אדם מפחד תמיד Happy is the man who always fears)

On September 6, 2016, in Syndicated, by Association for Software Testing
0
אני מניח שכל מי שקורא כאן מכיר את דילברט, ושאין באמת צורך להציג את הנפשות הפועלות. השבוע פורסם הקומיקס שמופיע פה למעלה). בדרך כלל דילברט משעשע לחצי רגע, ובמקרים מסויימים מעורר תחושת “זה לגמרי ככה אצלי בעבודה!”, ופחות או יותר זהו. הפעם, הקומיקס הזה גרם לי לחשוב – הרעיון המרכזי ברור למדי: וולי מדגים שוב את היכולת המופלאה שלו לא לעשות כלום, ולדמות האומללה שמולו אין הרבה מה לעשות כדי לעצור אותו. עד כאן – סטנדרט. 
אבל במשבצת השלישית אפשר לראות משהו מעניין – אחרי שוולי מציין שכל שינוי יגרור עיכובים לא רצויים, מנהל המוצר (אני מניח שזה תפקידו, אולי זה לקוח) שולף את הקלף שתמיד עובד:  “רק שינוי פצפון”. אלא שהפעם התגובה אינה התגובה הרגילה- לא שינוי קטן ולא נעליים, ושנינו יודעים שיהיו שינויים. 
וולי שוב מתעצל ומנצח את המערכת, לא? 
כנראה שכן, אבל זה גרם לי לחשוב קצת – בניגוד לסטריפים קודמים באותו נושא (למשל, זה), הפעם מצאתי את עצמי כמעט מסכים עם וולי, או לפחות עם גרסה פחות קריקטוריסטית – שלוש המילים “רק שינוי פצפון” הן רמז למשהו שיותר מדי פעמים מתגלה כהר שלם של עבודה. ומה שעשוי להיראות כשינוי קטנטן מצד המוצר יכול להחביא מאחוריו לא מעט שינויי קוד, מקרי קצה ושאר מרעין בישין. אם נסיר לרגע את ההגזמות והגישה הקריקטורית – מדובר בעצם בגישה מאוד הגיונית.
ולמה עצרתי דווקא במשבצת השלישית? כי זו הנקודה (ויש כזו בחלק גדול מהקומיקסים של דילברט) בה עצרתי ואמרתי “או! זה מוכר לי.” כי אחרי הכל, מתי נתקלתם בפרוייקט שלא היו בו כמה וכמה “שינויים קטנים” כאלה? נראה שהדינמיקה הזו מוטמעת היטב בתקשורת היומיומית שלנו – בתוך סביבה לחוצה ממילא, מגיע מנהל המוצר ומבקש שינוי. אין זמן? לא נורא, “זה רק שינוי קטן”. ומכאן מתחיל משא ומתן בו אנחנו מבינים ביחד עד כמה קטן השינוי, עד כמה הוא חשוב ומה תהיינה ההשלכות של לבצע אותו.
התגובה של וולי קובעת את אופי ההתנהלות באופן ששומט את השטיח מתחת לצורת התקשורת אליה כולנו (ומנהל המוצר בפרט) רגילים – אין פתח לדיון, אין מניין להתחיל לדבר על שינויים. אולי לכן הבחור בחולצה הכחולה נראה כל כך אבוד.

האם יש לי איזושהי תובנה מיוחדת לגבי כל העניין? לא באמת. בעיקר, המחשבות שלי משוטטות. בינתיים, אני רואה כאן קשר חזק לרעיון ששמעתי ממאט הויזר על “להחזיק מסגרות“. וולי מקרין מסגרת באופן חזק מאוד. למעשה, אני לא זוכר מצב בו המסגרת שלו אותגרה אי פעם. בכל פעם בה הוא מדבר עם מישהו, הוא עושה את זה בתנאים שלו. ובעוד שהמסגרת הספציפית שהוא מקרין היא מסגרת הרסנית – אפשר, ורצוי, להשתמש בזה גם לטובה ולהקרין מסגרות מועילות.
תובנות עמוקות יותר, כנראה לא תהיינה. בכל זאת, מדובר בקומיקס משעשע ותו לא.

————————————–

I’m assuming that everyone who reads here is familiar with Dilbert, and that I don’t really need to present the characters in it, so you canstart by reading the above comic-strip (or you can read it here). Usually, Dilbert is amusing for a short moment, and sometimes I get a feeling of “I see that all the time at work!”, but that’s pretty much it. This time, the strip made me think – The main theme is quite clear, and frankly – not new. Wally is demonstrating again his incredible skill of doing absolutely nothing, and the poor character against him has no chance of changing that (or, in the case of PHB, no clue it should change). Up until this point – business as usual. But, if we look closely at the third panel, we see the ace pulled out of the sleeve when the guy in the blue shirt (I assume he’s a product owner of a sort – either a PM or a customer) asks about “a tiny change”. This always works, right? Well, not this time. The response is actually reversing the usual scenario and turns it against the poor PO.  Every change, no matter how small, will cause tardiness, and we both know there will be some changes…
Wally’s laziness wins again, right?
Well, technically, yes. It does match the usual trope. This time, and unlike previous strips (such as this one), I found myself almost agreeing with Wally’s approach, or at least with the non-caricature version of it. The words “tiny change” often hint for a major pile of work hiding behind what seems, on the product side, as something small and trivial. It appears to me that this dynamic is embedded in the way we communicate – most of the time we work under some tight schedule constraints (or at least, we have more work to do than time to complete all of it), and within this environment comes the product owner and asks for a change. This is the cue for everyone around to say their equivalent of “no” (usually it’s “next sprint”, or “next release”), and then the PO comes with “but it’s a really small change”, and we all engage in a negotiation in which we will discuss the feature’s value, urgency, cost and possible trade-offs that can be made. Usually we all leave this discussion more or less content.
Wally’s response determines the nature of this conversation in a way that pulls the rug under the communication form that we (and especially the PO) are all accustomed to, so there is no real opening for a discussion or a negotiation. Maybe that’s why the guy in the blue shirt looks so lost.

I must admit though that I don’t really have a deep insight into this situation – my mind mainly wanders around toying with some ideas. In the meantime, the strongest link I have is to an idea I heard Matt Heusser mention about “Frame control“. Wally is projecting his frame very strongly. In fact, I don’t recall ever seeing Wally’s frame challenged (not to mention seeing him enter someone else’s frame). Each and every time he’s talking with someone, he does so under his own terms. And, while the specific frame that he projects is a destructive one (as it is based on the sole idea of wally being useless), holding a frame can be done in a productive manner as well.

Chances are that deeper insights won’t be coming along – after all, it’s just a funny comics. 

 

Comments are closed.


Looking for something?

Use the form below to search the site:


Still not finding what you're looking for? Drop a comment on a post or contact us so we can take care of it!